עמידר, החברה הלאומית לשיכון בישראל בע"מ נ' מירו

פסק דין

1.עמידר החברה הלאומית לשיכון בישראל בע"מ (להלן: חברת עמידר או עמידר) שלוחה של מִנהל מקרקעי ישראל ומנהלת את נכסי רשות הפיתוח, ובין היתר נכס המצוי בקומת הקרקע של בניין ברחוב עכו העתיקה 11/142 בעכו הידוע גם כיחידה 3 בחלקות 142 – 143 בגוש 18011 (להלן: המבנה והמושכר בהתאמה).

הנתבע מחזיק במושכר בדיירות מוגנת ומנהל בו חנות לממכר תשמישי קדושה.

2.לפי הנטען בכתב התביעה, הנתבע '..פלש ו/או תפס ו/או מחזיק בנכס [במושכר] מאז יום 1.5.1977 מבלי לחתום עם התובעת [חברת עמידר] על חוזה שכירות.' עוד נטען, כי הנתבע אינו משלם דמי השכירות באופן סדיר, ונכון ליום הגשת התובענה קיים חוב בסך 360.18 ₪. כמו-כן הנתבע מסרב לשלם את חלקו בהוצאות שיקום המבנה. בעקבות צו להסרת סכנה שהוציאה עיריית עכו לפי חוק עזר לעכו (מבנים מסוכנים) תשמ"ט-1988 (להלן: חוק העזר) ביצעה עמידר בשנת 2004 עבודות במבנה שעלותן 57,661.70 ₪. בהתאם לחלקו היחסי במבנה, היה על הנתבע לשלם 17,283.10 ₪ (לא כולל מס ערך מוסף), והוא מסרב לשלם סכום זה.

בהתאם להוראות סעיף 131(1) ו-(2) לחוק הגנת הדייר[נוסח משולב], תשל"ב-1972 (להלן: חוק הגנת הדייר) אי-תשלום דמי שכירות כמו גם אי-תשלום חלקו בהוצאות הללו מקנה לעמידר עילה לדרוש את פינויו של הנתבע מהמושכר.

עוד נטען בכתב התביעה כי ביום 19.3.08 הגיעה לחברת עמידר ולדיירי המבנה (שעמם נמנה הנתבע) התראה נוספת לפי חוק העזר, ולפיה נדרשו לבצע עבודות תיקונים במבנה כדי להסיר סכנה הנשקפת ממצבו. היות שלטענת חברת עמידר מסרב הנתבע לאפשר ביצוע עבודות תיקונים, בד בבד עם כתב התביעה הגישה בקשה למתן צו לשעה אשר יחייב את הנתבע לאפשר לה ביצוע תיקונים שבחלקם יש לבצע בתוך המושכר או בחזיתו.

3.בכתב הגנתו טען הנתבע כי ביום 1.5.77 חתם על חוזה שכירות מוגנת עם חברת עמידר ומאז מחזיק במושכר מכוחו. עוד הוסיף כי במהלך כל התקופה החוזית שילם את דמי השכירות כסדרם, וככל שיוכח קיומו של חוב, מדובר בסכום זניח אותו ישלם ללא דיחוי ואשר אינו מצדיק פינויו מהמושכר.

בנוגע לחוב בגין תיקון המבנה מודה הנתבע כי לא שילם סכום כלשהו. לטענתו, בהיות הסכום הנתבע מופרז ובלתי סביר ביחס לעבודות שבוצעו הלכה למעשה, לא עשה-כן. לא זו אף זו, אז קיבל רשות מאת עמידר לבצע את התיקונים בעצמו, והוא אכן פנה לקבלן אשר הסכים לבצע את העבודה בסכום נמוך משמעותית מסכום הדרישה של עמידר. לבסוף מנעה ממנו האחרונה לבצע את התיקון באמצעות קבלן מטעמו, וביצעה עבודות שונות גם בנכס אחר שאינו חלק מהמבנה שבו מצוי המושכר.

הנתבע מסכים לשלם 2,500 ₪, שהוא חלקו היחסי על בסיס הערכת הקבלן מטעמו, שהזמין לביצוע העבודה.

4.בנוגע לעבודות התיקונים נושא הצו לשעה, מדובר לטענתו בעבודות בנכס אחר, ולא במבנה שבו מצוי המושכר. עוד הוסיף כי בשום שלב שהוא לא התנגד לכך שעמידר תבצע תיקונים וכי בעקבות צו שהוציאה עיריית עכו בשנת 2009 ביצע עבודות באמצעות קבלן מטעמו, ברם חברת עמידר מסרבת לאשר את ביצוען.

5.בעלי הדין חלוקים בשאלה אם עמד הנתבע בכל דרישות עמידר לביצוע עבודות התיקונים במושכר (לפי צו הסרת סכנה משנת 2008 – המוזכר בבקשה למתן צו לשעה – או משנת 2009 – כטענת הנתבע).

6.כאן המקום להזכיר, כי בכתב התביעה נתבע סעד כספי וסעד של פינוי. סעד הפינוי מושתת על שתי עילות פינוי: אי-תשלום דמי שכירות, סעד לפי סעיף 131(1) לחוק הגנת הדייר, והפרת חוזה השכירות כאמור בסעיף 131(2) לחוק הגנת הדייר.

7.נושא סירוב הנתבע לאפשר ביצוע עבודות תיקונים, אשר נדון במסגרת הליך הביניים, חורג מעילת התביעה כפי שפורטה בכתב התביעה. עם זאת, עניין זה היה נושא לדיון בלא שנשמעה מחאתו של הנתבע, ולכן ניתן לראות בכך הרחבת חזית בהסכמה.

יהיה אפוא מקום לבחון אם הוכח סירובו של הנתבע לביצוע תיקונים, ואם כן, אם יש בכך כדי להקים לחברת עמידר עילת פינוי.

מעמד הנתבע במושכר

8.בנוגע למעמדו של הנתבע במושכר לא הציגה חברת עמידר משנה סדורה. מצד אחד טענה בכתב התביעה כי הנתבע פלש למושכר או תפס חזקה בו. מצד שני, בו זמנית העלתה טענות המתיישבות עם המסקנה שהנתבע דייר מוגן במושכר. שתי טענות אלה אינן יכולות לדור בכפיפה אחת.

9.כיום זנחה חברת עמידר את טענותיה בדבר פלישה למושכר, ומודה כי בשנת 1977 או בסמוך לכך נכרת בינה לבין הנתבע חוזה שכירות מוגנת.

10.אני קובעת אפוא כי הנתבע דייר מוגן במושכר.

הפרת חוזה השכירות

11.סעיף 131(2) קובע לאמור: